<h1>תשב"ץ סימן תט"ו</h1>
<h2>דף עד.</h2>
מהר"ם ז"ל אומר כשהאדם גומר בדעתו לקדש השם וימסור נפשו על קידוש השם כל מה שעושין לו הן סקילה הן שריפה הן קבורת חיים הן תלייה אינו כואב לו כלום. והביא ראיה מן המסורת הכוני ב' במסורת הכוני פצעוני הכוני בל חליתי כלומר כשהם הכוני ופצעוני בל חליתי כלומר לא היה כואב לי. ומביא ראייה מספר היכלות שר' חנניא בן תרדיון היה במקום קיסר ששה חדשים והרג שיתא אלפי דוכוסים והגמונים ולסוף ששה חדשים נלקח למעלה ושרפו אחד כדמותו במקומו. ותדע שכן הוא שאין לך אדם בעולם שאם היה נוגע באצבע קטנה באש היה צועק אפילו אם היה בדעתו לעכב עצמו ולא היה יכול ורבים מוסרים עצמם לשריפה ולהריגה על קידוש השם ית' ואינם צועקים לא אוי ולא אבוי וגם אומרים העולם כיון שמזכיר שם המיוחד תחלה מובטח הוא שיעמוד בנסיון ולא יכאב לו.
